עמידה בסטופ - לא מספיקה

אחרי שסוחר לומד לעמוד במחיר הסטופ שקבע לעצמו בצורה פחות או יותר עיקבית - סביר שהוא לא יפסיד.
אבל זה לא מספיק. השלב הבא הוא ללמוד לקחת רווחים.

הרי בסופו של דבר כל מחיר סטופ יתפוס אם נחכה מספיק זמן.
סוחר יומי מבסס את ההחלטות שלו על סמך ניתוח טכני קצר מועד בו יש חשיבות מכרעת להתנהגות המניה מיד אחרי הפריצה.

קשה כמובן לדעת לפני הפריצה מתי נרצה לצאת. צריך לבחון את התנהגות המניה במהלך השניות והדקות הראשונות שאחרי הפריצה. אין כאן חוקיות והרבה מסתמך על נסיון ועל סיגנון המסחר של כל אחד.

בחלק גדול מהטריידים שלי אני יוצא די מהר אחרי הפריצה הראשונית. למשל אם הפריצה הגיעה לאזור ה- 10 סנט במניה ממוצעת. בחלק גדול מהמקרים האלה אני עשוי להצטער שיצאתי מוקדם כי המניה המשיכה במגמה.
כמו למשל MW אתמול. מניה קטנה שעשתה חצי דולר בפריצה ללא סיבה ממשית לצאת. בכל זאת יצאתי ממנה אחרי כ- 20 סנט.
אז יש חסרונות לצורת עבודה כזאת כי לרוב לא אתפוס את הפריצות הארוכות.
OXY אתמול אפילו בולט יותר. מניה (של $80) שעשתה $4 מבלי שהתקרבה חזרה למחיר הכניסה. אני יצאתי ברווח ממוצע של 30 סנט.

אבל בצורת העבודה הזאת יש שני ייתרונות חשובים:

1. אחוזי הצלחה גבוהים יותר. הרי ברוב המקרים הפריצה לא ממשיכה בצורה חלקה כמו בדוגמאות הנ"ל. ובחלק מהן היא מתקנת נגדינו ובסוף נצא בסטופ. ככל שרמת הצפיות מהפריצה נמוכה יותר, אחוז הטריידים שתופסים את הסטופ נמוך יותר.
2. היציאה המהירה מהפוזיציה מפנה אותי להמשיך הלאה לטרייד הבא. זוהי נקודה חשובה ביותר כיוון שכאשר אנו מנהלים פוזיציה אנחנו הרבה פחות פנויים מנטאלית לעסוק בכניסה לפוזיציה הבאה ואנחנו עשויים לפספס טריידים טובים. זה עדיין קורה לי יום יום.
   

מהאמור לעיל ניתן למעשה לגזור את המסקנה הבאה:
כדי שטרייד יצליח - צריך לנהל אותו.
לשים סטופ על הטרייד ולעבור לטרייד הבא זה לא ניהול טרייד. הסטופ הרי בסוף עשוי לתפוס, גם אם אם היתה נקודת יציאה רווחית יפה לפני כן. כלומר צריך לחיות את הפוזיציה לפחות עד לשלב שבו קידמנו את הסטופ לנקודה רווחית (לפני או אחרי יציאה חלקית).